מסכת כלאיים פרק א
א,א החיטים והזונין, אינן כלאיים זה בזה. השעורים ושיבולת שועל, והכוסמין והשיפון, הפול והספיר, והפורקדן והטופח, ופול הלבן והשעועית–אינן כלאיים זה בזה.
א,ב הקישות והמלפפון, אינן כלאיים זה בזה; רבי יהודה אומר, כלאיים. חזרת וחזרת גלים, עולשין ועולשי שדה, כרישין וכרישי שדה, כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי, דלעת מצרית והרמוצה, פול המצרי והחרוב–אינן כלאיים זה בזה.
א,ג הלפת והנפוס, והכרוב והתרובתור, והתרדין והלעונין–הוסיף רבי עקיבה, השום והשומנית, הבצל והבצלצול, התורמוס והפלוסלוס–אינן כלאיים זה בזה.
א,ד ובאילן–האגסים והקרוסטמלין, הפרישין והעוזררין–אינן כלאיים זה בזה. התפוח והחוזרד, והפרסקין והשקדים, השזפין והרימין–אף על פי שדומין זה לזה, כלאיים זה בזה.
א,ה הצנון והנפוס, החרדל והלפסן, ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה–אף על פי שדומין זה לזה, כלאיים זה בזה.
א,ו הזאב והכלב, הכלב הכופרי והשועל, העיזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד–אף על פי שדומין זה לזה, כלאיים זה בזה.