א,ג הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים–פטור מן הדמאי. מכזיב ולהלן, חייב בדמאי. חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, ושיירי המנחות–פטורין מן הדמאי. שמן ערב–בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.
א,ד הדמאי–מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומפרישין אותו ערום, בין השמשות. הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום. שמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי; ומה שהסורק נותן בצמר, פטור מן הדמאי.