ג,ה הקלע שבית קיבול שלה אריג, טמאה; ושל עור–רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין. נפסק בית אצבע שלה, טהורה; בית הפקיע שלה, טמאה.
ג,ו השבויה אוכלת בתרומה, דברי רבי דוסא; וחכמים אומרין, יש שבויה אוכלת, ויש שבויה שאינה אוכלת. כיצד: האישה שאמרה נשביתי, וטהורה אני–אוכלת; ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני–אינה אוכלת.