מסכת עדייות פרק ה

ה,א רבי יהודה אומר, שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל: דם נבילות–בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין. ביצת הנבילה–אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק, מותרת; ואם לאו, אסורה, כדברי בית שמאי. ובית הלל אוסרין. ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה, מפני שגדלה באיסור. דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת–בית שמאי מטהרין; ובית הלל אומרין, כרוקה וכמימי רגליה. אוכלין פירות שביעית בטובה, ושלא בטובה, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין אוכלין בטובה. החמת–בית שמאי אומרין, צרורה עומדת; ובית הלל אומרין, אף על פי שאינה צרורה.

ה,ב רבי יוסי אומר, שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל: העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, לא עולה, ולא נאכל. תורמין זיתים על השמן, וענבים על היין, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין תורמין. הזורע ארבע אמות שבכרם–בית שמאי אומרין, קידש שורה אחת; ובית הלל אומרין, קידש שתי שורות. המעיסה–בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין. מטבילין בחרדלית, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין מטבילין. גר שנתגייר ערב פסחים–בית שמאי אומרין, טובל ואוכל פסחו לערב; ובית הלל אומרין, הפורש מן העורלה, כפורש מן הקבר.