מסכת מכות פרק ב

ב,א אלו הן הגולין: ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגלה, ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית, ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם, ונפל עליו והרגו–הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגלה, ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית, ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם, ונפל עליו והרגו–הרי זה אינו גולה. זה הכלל–כל שדרך הורדתו, גולה; ושלא כדרך הורדתו, אינו גולה. נשמט הברזל מקנתו, והרג–רבי אומר, אינו גולה; וחכמים אומרין, גולה. מן העץ המתבקע–רבי אומר, גולה; וחכמים אומרין, אינו גולה.

ב,ב הזורק את האבן לרשות הרבים, והרג–הרי זה גולה; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אם משיצאת האבן מידו, הוציא הלה את ראשו וקיבלה–הרי זה פטור. זרק את האבן לתוך חצרו–אם יש רשות לניזק להיכנס לשם, גולה; ואם לאו, אינו גולה: שנאמר "ואשר יבוא את ריעהו ביער" (דברים יט,ה)–מה היער רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם, יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק להיכנס לשם. אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות–יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה בתלמידו, ושלוח בית דין.