ג,יד [יג] ידה טפח, רוחבה טפח, מגעת עד פי כרסו. ומכה אותו אותו שליש מלפניו, ושתי ידות מאחריו. אינו מכה אותו לא עומד, ולא יושב, אלא מוטה, שנאמר "והפילו השופט" (דברים כה,ב). והמכה מכה באחת ידו, בכל כוחו.

ג,טו [יד] הקורא קורא "אם לא תשמור לעשות, את כל דברי התורה הזאת, הכתובים, בספר הזה: ליראה את השם הנכבד והנורא, הזה . . . והפלא ה’ . . ." (דברים כח,נח-נט); וחוזר לתחילת המקרא. ואם מת תחת ידו, פטור; הוסיף לו רצועה אחת, ומת–הרי זה גולה על ידו. נתקלקל בין בראי, ובין במים–פטור; רבי יהודה אומר, האיש בראי, והאישה במים.

ג,טז [טו] כל חייבי כרתות שלקו, נפטרו מידי כרתן: שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)–משלקה, הרי הוא אחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל. אמר רבי חנניה בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נפשו ניטלת עליה; העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד–שנאמר "ונכרתו הנפשות העושות, מקרב עמם" (ויקרא יח,כט), ואומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה). הא, כל היושב, ולא עבר עבירה–נותנין לו שכר, כעושה מצוה. רבי שמעון ברבי אומר, והרי הוא אומר "רק חזק, לבלתי אכול הדם . . ." (דברים יב,כג); ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר–גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו, ולדורותיו ולדורות דורותיו, עד סוף כל הדורות.

ג,יז [טז] רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל; לפיכך הרבה להן תורה ומצוות, שנאמר "ה’ חפץ, למען צדקו; יגדיל תורה, ויאדיר" (ישעיהו מב,כא).