ג,יא [י] שבועת ביטוי–נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו; וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.
ג,יב [יא] שבועת שוא–נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו; וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור. אחת זו, ואחת זו–המושבע מפי אחרים, חייב: לא אכלתי היום, לא הנחתי תפילין היום–משביעך אני, ואמר אמן–חייב.
מסכת שבועות פרק ד
ד,א שבועת העדות–נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרים ולא בפסולים; ואינה נוהגת אלא בראויים להעיד, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו. ומפי אחרים–אינן חייבין, עד שיכפרו בו בבית דין, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים–אינן חייבין, עד שיכפרו בו בבית דין.