מסכת שבועות פרק ה
ה,א שבועת הפיקדון–נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו. ומפי אחרים–אינו חייב, עד שיכפור בו בבית דין, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים–כיון שכפר בו, חייב. וחייב על זדון שבועה, ועל שגגתה עם זדון הפיקדון, ואינו חייב על שגגתו. ומה הוא חייב על זדונו, אשם בכסף שקלים.
ה,ב שבועת הפיקדון כיצד: אמר לו תן לי פקדון שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, או שאמר לו אין לך בידי–משביעך אני, ואמר אמן–חייב. השביע עליו חמישה פעמים, בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין, וכפר–חייב על כל אחת ואחת; אמר רבי שמעון, מה טעם, מפני שהוא יכול לחזור ולהודות.