ה,ה גנבת את שורי, והוא אומר לא גנבתי–משביעך אני, ואמר אמן–חייב; גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי–משביעך אני, ואמר אמן–פטור. המית שורך את שורי, והוא אומר לא המית–משביעך אני, ואמר אמן–חייב; המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית–משביעך אני, ואמר אמן–פטור. אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה, והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי–משביעך אני, ואמר אמן–חייב; אמר לו עבדו, הפלת את שיני וסימית את עיני, והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי–משביעך אני, ואמר אמן–פטור. זה הכלל–כל המשלם על פי עצמו, חייב; ושאינו משלם על פי עצמו, פטור.

מסכת שבועות פרק ו

ו,א שבועת הדיינין–הטענה שתי כסף, וההודיה שווה פרוטה; אם אין הודיה מן הטענה, פטור. כיצד: שתי כסף לי בידך, אין לך בידי–פטור; שתי כסף ופרוטה לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה–חייב. מנה לי בידך, אין לך בידי–פטור; מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חמישים דינר–חייב. מנה לאבא בידך, אין לך בידי אלא חמישים דינר–פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.